בחלק הראשון בספרו מורה נבוכים פרק ט"ו מתייחס הרמב"ם לפועל נצב המופיע במקרא: "נצב או יצב, אף ששני שורשים אלה שונים, המשמעות, כידוע לך, היא אחת בכל הטיותיהם. שם זה משותף. יש שהוא במשמעות של עמידה זקופה: ותֵּתַצַּב אחֹתו מרחֹק (שמות ב', 4); יתיַצבו מלכי ארץ (תהלים ב', 2); יצאו נִצבים (במדבר ט"ז, 27). יש שהוא במשמעות של קביעות והתמדה: דברך נִצב בשמים (תהלים קי"ט, 89), כלומר, קבוע ומתמיד".
הרמב"ם מוסיף ומפרש את הפועל נצב כאשר הוא מיוחס לבוא ומסביר את פרשנותו לחלום יעקב:
כל מה שנאמר משם זה כלפי הבורא הוא במשמעות זאת: והנה ה' נִצב עליו (בראשית כ"ח, 13) - קבוע, מתמיד עליו, כלומר, על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון על הארץ, ובו מטפס ועולה כל מי שעולה עד שהוא משיג בהכרח את מי שעליו1, מכיוון שהוא קבוע ומתמיד בראש הסולם, וברור שמה שאני אומר "עליו"2 הוא על דרך המשל הזה שהומשל. ומלאכי אלהים3 (בראשית כ"ח, 12) הם הנביאים, אשר נאמר עליהם בבירור: וישלח מלאך (במדבר כ', 16)4; ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב', 1)5.
מה מושלם דברו עולים ויורדים: העלִיָה לפני הירידה, כי אחרי העליה וההגעה אל שלב ידוע של הסולם, תבוא הירידה עם הצו שקיבל להנהיג את אנשי הארץ וללמדם. דבר זה מכנים בשם ירידה, כפי שביארנו6.
יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. (בראשית כח, יב-טו)
ע"פ פרשנות הרמב"ם הנמשל למשל הוא: האלוקים ניצב וקבוע מעל עם ישראל מלמדם ומנחה אותם באמצעות המלאכים (נביאים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה