שתי דרכים למשלי הנבואה
בפרק הפתיחה של ספרו מורה נבוכים טוען הרמב"ם על שתי דרכים במשלי הנבואה: "דע שיש שתי דרכים במשלי הנבואה. יש מהם משלים אשר כל מלה במשל קובעת משמעות, ויש מהם אשר המשל בשלמותו מודיע על העניין הנמשל בשלמותו. במשל כזה תבואנה מלים רבות אשר לא כל אחת מהן מוסיפה משמעות, אלא באות הן לייפות את המשל ולסדר את הדברים בו, או לשם הסתרה מופלגת של רעיון הנמשל. והדברים נמשכים על-פי מה שמתחייב מן הפשט של המשל, והבן זאת מאוד"
משל מהסוג הראשון שכל מילה קובעת משמעות - חלום יעקב
דוגמא למשל מהסוג הראשון מציג הרמב"ם את חלום יעקב: "דוגמה למין הראשון של משלי הנביאים הם דבריו: והנה סֻלם מֻצב ארצה [וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו] (בראשית כ"ח, 12). שכן, דברו סלם מצביע על עניין אחד ודברו מצב ארצה מצביע על עניין שני. דברו וראשו מגיע השמימה מצביע על עניין שלישי, ודברו והנה מלאכי אלהים מצביע על עניין רביעי. דברו עולים מצביע על עניין חמישי, דברו ויורדים מצביע על עניין שישי, ודברו והנה ה' נִצב עליו מצביע על עניין שביעי. כל ביטוי במשל הזה בא אפוא להוסיף משמעות בכלל הנמשל".
הרמב"ם טוען כי כל מילה בתאור חלום יעקב בעלת משמעות אולם אינו מפרט את המשמעות
משל מהסוג השני שבשלמותו מודיע על העניין הנמשל בשלמותו
דוגמא למשל מהסוג השני מציג הרמב"ם ממשלי שלמה אישה זונה מפתה נער: "דוגמה למין השני של משלי הנביאים דברו: כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי. וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פִּנָּהּ ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב. הומיה היא וסורָרֶת [בביתה לא ישכנו רגליה] פעם בחוץ פעם ברחובות [ואצל כל פנה תארוב]. והחזיקה בו [ונשקה לו, העזה פניה ותאמר לו]: זבחי שלמים עלי, [היום שילמתי נדרי], על כן יצאתי לקראתך [לשחר פניך ואמצאך]. מרבדים רבדתי [ערשֹי, חטֻבֹת אֵטוּן מצרים]. נפתי משכבי [מֹר אֲהָלִים וקנמון]. לכה נִרוה דודים [עד הבֹקר, נתעלסה באהבים]. כי אין האיש בביתו [הלך בדרך מרחוק]. צרור הכסף [לקח בידו, ליום הכֵּסא יבֹא ביתו]. הִטַּתּוּ ברוב לִקְחָהּ בחלק שפתיה תדיחנו" (משלי ז', 6-21)
הרמב"ם מציג את הנמשל: "היוצא מכל זאת הוא שהמשל הוא אזהרה מללכת אחרי הנאות הגוף ותאוותיו. הוא דימה את החומר, שהוא הסיבה לכל התאוות הגופניות האלה כולן, לאשה זונה והיא גם אשת איש".
הרמב"ם כותב כי במשלים מסוג זה אין טעם לחפש לכל עניין במשל את הנמשל מאחר שאין ולא אמור להיות נמשל לכל עניין, הרמב"ם מזהיר מחיפוש כזה שכן הקורא עלול לפספס את עניין המרכזי של המשל ולפרש דברים חסרי משמעות: "מאחר שהבהרתי לך זאת וגיליתי לך את סודו של המשל הזה, אל תתלה תקוותיך [למצוא כל ענייני המשל בנמשל71] שתאמר: מה מסתתר מאחורי דבריו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי? ואיזו משמעות טמונה בדבריו מרבדים רבדתי ערשֹי? ואיזו משמעות מוסיפים לכל זה דבריו כי אין האיש בביתו? וכן כל מה שבא באותה פרשה, כי כל זה הוא המשך הדברים לפי הפשט של המשל, שהרי מצבים אלה שהזכירם הוא ממין מצבי הנואפים, וכן דיבורים אלה וכיוצא בהם הם ממין דיבורי הנואפים זה לזה72. הבן זאת מאוד מדברַי, כי הוא עיקרון גדול וחשוב במה שאני רוצה להבהירו. והיה כי תמצא שבפרק מפרקי הספר הזה פירשתי משל מן המשלים והעמדתי אותך על מה הוא כלל הנמשל, אל תבקש את כל פרטי המשמעויות שבאו במשל ואל תרצה למצוא להן הקבלה בנמשל; שכן זה יביא אותך לאחד משני דברים: או שיסיט אותך מן המטרה שאליה נתכוון המשל, או שיטיל עליך לפרש דברים שאין להם פירוש ולא ניתנו כדי שיפורשו, ויומרה כזאת תביא אותך למעין אותה הזיה גדולה73 שהוזות אותה וכותבות עליה רוב הכיתות שבעולם בימינו. זאת מכיוון שכּל אחת מהן מבקשת למצוא משמעויות כלשהן לדיבורים שאומרם לא התכוון בהם לדבר ממה שהן מבקשות, אלא לעולם תהיה מטרתך להבין ברוב המשלים את הכלל שידיעתו היא המכוונת. בכמה דברים יספיק לך שתבין מדברַי שסיפור פלוני הוא משל, גם אם לא נסביר שום דבר נוסף74, שהרי אם תדע שהוא משל - יתברר לך מייד לאיזה עניין הוא משל, ודברַי שהוא משל יהיו כמי שמסלק דבר החוצץ בין העין לדבר הניתן לראייה".
בפרק הפתיחה של ספרו מורה נבוכים טוען הרמב"ם על שתי דרכים במשלי הנבואה: "דע שיש שתי דרכים במשלי הנבואה. יש מהם משלים אשר כל מלה במשל קובעת משמעות, ויש מהם אשר המשל בשלמותו מודיע על העניין הנמשל בשלמותו. במשל כזה תבואנה מלים רבות אשר לא כל אחת מהן מוסיפה משמעות, אלא באות הן לייפות את המשל ולסדר את הדברים בו, או לשם הסתרה מופלגת של רעיון הנמשל. והדברים נמשכים על-פי מה שמתחייב מן הפשט של המשל, והבן זאת מאוד"
משל מהסוג הראשון שכל מילה קובעת משמעות - חלום יעקב
דוגמא למשל מהסוג הראשון מציג הרמב"ם את חלום יעקב: "דוגמה למין הראשון של משלי הנביאים הם דבריו: והנה סֻלם מֻצב ארצה [וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו] (בראשית כ"ח, 12). שכן, דברו סלם מצביע על עניין אחד ודברו מצב ארצה מצביע על עניין שני. דברו וראשו מגיע השמימה מצביע על עניין שלישי, ודברו והנה מלאכי אלהים מצביע על עניין רביעי. דברו עולים מצביע על עניין חמישי, דברו ויורדים מצביע על עניין שישי, ודברו והנה ה' נִצב עליו מצביע על עניין שביעי. כל ביטוי במשל הזה בא אפוא להוסיף משמעות בכלל הנמשל".
הרמב"ם טוען כי כל מילה בתאור חלום יעקב בעלת משמעות אולם אינו מפרט את המשמעות
משל מהסוג השני שבשלמותו מודיע על העניין הנמשל בשלמותו
דוגמא למשל מהסוג השני מציג הרמב"ם ממשלי שלמה אישה זונה מפתה נער: "דוגמה למין השני של משלי הנביאים דברו: כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי. וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פִּנָּהּ ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב. הומיה היא וסורָרֶת [בביתה לא ישכנו רגליה] פעם בחוץ פעם ברחובות [ואצל כל פנה תארוב]. והחזיקה בו [ונשקה לו, העזה פניה ותאמר לו]: זבחי שלמים עלי, [היום שילמתי נדרי], על כן יצאתי לקראתך [לשחר פניך ואמצאך]. מרבדים רבדתי [ערשֹי, חטֻבֹת אֵטוּן מצרים]. נפתי משכבי [מֹר אֲהָלִים וקנמון]. לכה נִרוה דודים [עד הבֹקר, נתעלסה באהבים]. כי אין האיש בביתו [הלך בדרך מרחוק]. צרור הכסף [לקח בידו, ליום הכֵּסא יבֹא ביתו]. הִטַּתּוּ ברוב לִקְחָהּ בחלק שפתיה תדיחנו" (משלי ז', 6-21)
הרמב"ם מציג את הנמשל: "היוצא מכל זאת הוא שהמשל הוא אזהרה מללכת אחרי הנאות הגוף ותאוותיו. הוא דימה את החומר, שהוא הסיבה לכל התאוות הגופניות האלה כולן, לאשה זונה והיא גם אשת איש".
הרמב"ם כותב כי במשלים מסוג זה אין טעם לחפש לכל עניין במשל את הנמשל מאחר שאין ולא אמור להיות נמשל לכל עניין, הרמב"ם מזהיר מחיפוש כזה שכן הקורא עלול לפספס את עניין המרכזי של המשל ולפרש דברים חסרי משמעות: "מאחר שהבהרתי לך זאת וגיליתי לך את סודו של המשל הזה, אל תתלה תקוותיך [למצוא כל ענייני המשל בנמשל71] שתאמר: מה מסתתר מאחורי דבריו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי? ואיזו משמעות טמונה בדבריו מרבדים רבדתי ערשֹי? ואיזו משמעות מוסיפים לכל זה דבריו כי אין האיש בביתו? וכן כל מה שבא באותה פרשה, כי כל זה הוא המשך הדברים לפי הפשט של המשל, שהרי מצבים אלה שהזכירם הוא ממין מצבי הנואפים, וכן דיבורים אלה וכיוצא בהם הם ממין דיבורי הנואפים זה לזה72. הבן זאת מאוד מדברַי, כי הוא עיקרון גדול וחשוב במה שאני רוצה להבהירו. והיה כי תמצא שבפרק מפרקי הספר הזה פירשתי משל מן המשלים והעמדתי אותך על מה הוא כלל הנמשל, אל תבקש את כל פרטי המשמעויות שבאו במשל ואל תרצה למצוא להן הקבלה בנמשל; שכן זה יביא אותך לאחד משני דברים: או שיסיט אותך מן המטרה שאליה נתכוון המשל, או שיטיל עליך לפרש דברים שאין להם פירוש ולא ניתנו כדי שיפורשו, ויומרה כזאת תביא אותך למעין אותה הזיה גדולה73 שהוזות אותה וכותבות עליה רוב הכיתות שבעולם בימינו. זאת מכיוון שכּל אחת מהן מבקשת למצוא משמעויות כלשהן לדיבורים שאומרם לא התכוון בהם לדבר ממה שהן מבקשות, אלא לעולם תהיה מטרתך להבין ברוב המשלים את הכלל שידיעתו היא המכוונת. בכמה דברים יספיק לך שתבין מדברַי שסיפור פלוני הוא משל, גם אם לא נסביר שום דבר נוסף74, שהרי אם תדע שהוא משל - יתברר לך מייד לאיזה עניין הוא משל, ודברַי שהוא משל יהיו כמי שמסלק דבר החוצץ בין העין לדבר הניתן לראייה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה