הנותן עיניו במה שאינו שלו

מסכת סוטה , דף ט , עמוד א

תנו רבנן ... כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש - אין נותנין לו, ומה שבידו - נוטלין הימנו

הסבר המהר"ל: בכל הדברים בעולם הזה יש צד של חיסרון והעדר, אבל מי שרוצה את הדבר שחסר לו ודבק בהעדר הזה - סופו להיות קשור לגמרי אל מהות ההעדר, והכל ניטל ממנו.

משל כבשת הרש


שמואל ב , פרק יב , פסוקים: א-ד - משל כבשת הרש


א וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ.
ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד. ג וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת.
ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד;
וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-ה', כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם: עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל. {ס}

הסבר:
המשל הזה מבואר כי דוד המלך הוא העשיר שהיו לו נשים רבות, ואוריה החיתי הוא הרש שהייתה לו אישה אחת בת שבע.
ומה שאמר 'קנה' משל שאדם קונה את אשתו בקידושין.

וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; - בנים היו לאוריה מאשה אחרת.
וַיָּבֹא הֵלֶךְ - הוא יצר הרע. בתחילה הוא דומה להלך שעובר על איש ולא ילין עמו, אח"כ לאורח שלן בבית, ואחר כך דומה לבעל הבית.

אין נכנסין לחורבה

מסכת ברכות דף ג עמוד א

תניא אמר רבי יוסי:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח <והמתין לי> עד שסיימתי תפלתי.
לאחר שסיימתי תפלתי
אמר לי "שלום עליך רבי",
ואמרתי לו "שלום עליך רבי ומורי"
ואמר לי "בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?",
אמרתי לו "להתפלל"
ואמר לי "היה לך להתפלל בדרך"
ואמרתי לו "מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים"
ואמר לי "היה לך להתפלל תפלה קצרה"

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה,
ואמר לי "בני מה קול שמעת בחורבה זו?"
ואמרתי לו "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות"
ואמר לי "חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר 'אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'

ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, מפני המפולת, ומפני המזיקין.

פירוש:
חורבה - בית שנעזב ואין בו דיירים
מפני חשד - של זנות, שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
מפני מזיקין - שדים