אין נכנסין לחורבה

מסכת ברכות דף ג עמוד א

תניא אמר רבי יוסי:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח <והמתין לי> עד שסיימתי תפלתי.
לאחר שסיימתי תפלתי
אמר לי "שלום עליך רבי",
ואמרתי לו "שלום עליך רבי ומורי"
ואמר לי "בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?",
אמרתי לו "להתפלל"
ואמר לי "היה לך להתפלל בדרך"
ואמרתי לו "מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים"
ואמר לי "היה לך להתפלל תפלה קצרה"

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה,
ואמר לי "בני מה קול שמעת בחורבה זו?"
ואמרתי לו "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות"
ואמר לי "חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר 'אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'

ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, מפני המפולת, ומפני המזיקין.

פירוש:
חורבה - בית שנעזב ואין בו דיירים
מפני חשד - של זנות, שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
מפני מזיקין - שדים