מתוך הרמב"ם , מורה נבוכים , חלק שלישי , פרק כה
המעשׂים מתחלקים לארבע קבוצות בהתאם להתבוננות בתכליותיהם: מעשׂה שווא, או מעשׂה משׂחק, או מעשׂה לבטלה, או מעשׂה טוב ויפה.
המעשׂה הקרוי "לבטלה" הוא מעשׂה אשר עושׂהו מתכוון בו לתכלית מסוימת, ותכלית זאת אינה מושׂגת, אלא עיכובים מעכבים בעדה. שומע אתה את האנשים לעתים קרובות אומרים: "טרחתי לבטלה" כאשר מישהו טרח לחפשׂ אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעה ולא הרוויח במסחרו. אומרים: "השתדלותנו למען החולה הזה היתה לבטלה", כאשר לא מושׂגת החלמה. וכן כל המעשׂים שמבקשים בהם תכליות ואותן תכליות אינן מושׂגות.
מעשׂה שווא הוא מעשׂה שאין מתכוונים בו לתכלית כל עיקר, כמו שכמה אנשים מתעסקים בידם בשעה שהם חושבים, וכמעשׂיהם של מי שדעתם מוסחת ושל הנבוכים.
מעשׂה משׂחק הוא מעשׂה שמתכוונים בו לתכלית שפלה, כלומר, שמתכוונים בו לדבר לא הכרחי ולא מביא תועלת רבה, כמי שרוקד לא לשם התעמלות, או עושׂה מעשׂים כדי להצחיק. למעשׂה זה קוראים בלי ספק "משׂחק".
זה שונה בהתאם למטרותיהם של העושׂים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים, או מועילים מאוד בעיני אנשים, ואינם נחוצים כלל בעיני אחרים, כגון ההתעמלות למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי בעיני מי שיודע את מלאכת הרפואה, וכגון הכתיבה שהיא רבת תועלת בעיני אנשי החוכמה.
לכן מי שעושׂה מעשׂי התעמלות שבהם הוא מבקש בריאות, כגון משׂחק בכדור, היאבקות, איגרוף ועצירת הנשימה, או מעשׂים שבהם הוא מבקש את הכתיבה כגון חידוד הקולמוסים והכנת הנייר, (מעשׂהו) יהיה בעיני אנשים בורים מעשׂה משׂחק, ובעיני החכמים אינו משׂחק.
מעשׂה טוב ויפה הוא מעשׂה שעושׂהו עושׂה אותו מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר, הכרחית או מועילה, ואותה תכלית מושׂגת.
המעשׂים מתחלקים לארבע קבוצות בהתאם להתבוננות בתכליותיהם: מעשׂה שווא, או מעשׂה משׂחק, או מעשׂה לבטלה, או מעשׂה טוב ויפה.
המעשׂה הקרוי "לבטלה" הוא מעשׂה אשר עושׂהו מתכוון בו לתכלית מסוימת, ותכלית זאת אינה מושׂגת, אלא עיכובים מעכבים בעדה. שומע אתה את האנשים לעתים קרובות אומרים: "טרחתי לבטלה" כאשר מישהו טרח לחפשׂ אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעה ולא הרוויח במסחרו. אומרים: "השתדלותנו למען החולה הזה היתה לבטלה", כאשר לא מושׂגת החלמה. וכן כל המעשׂים שמבקשים בהם תכליות ואותן תכליות אינן מושׂגות.
מעשׂה שווא הוא מעשׂה שאין מתכוונים בו לתכלית כל עיקר, כמו שכמה אנשים מתעסקים בידם בשעה שהם חושבים, וכמעשׂיהם של מי שדעתם מוסחת ושל הנבוכים.
מעשׂה משׂחק הוא מעשׂה שמתכוונים בו לתכלית שפלה, כלומר, שמתכוונים בו לדבר לא הכרחי ולא מביא תועלת רבה, כמי שרוקד לא לשם התעמלות, או עושׂה מעשׂים כדי להצחיק. למעשׂה זה קוראים בלי ספק "משׂחק".
זה שונה בהתאם למטרותיהם של העושׂים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים, או מועילים מאוד בעיני אנשים, ואינם נחוצים כלל בעיני אחרים, כגון ההתעמלות למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי בעיני מי שיודע את מלאכת הרפואה, וכגון הכתיבה שהיא רבת תועלת בעיני אנשי החוכמה.
לכן מי שעושׂה מעשׂי התעמלות שבהם הוא מבקש בריאות, כגון משׂחק בכדור, היאבקות, איגרוף ועצירת הנשימה, או מעשׂים שבהם הוא מבקש את הכתיבה כגון חידוד הקולמוסים והכנת הנייר, (מעשׂהו) יהיה בעיני אנשים בורים מעשׂה משׂחק, ובעיני החכמים אינו משׂחק.
מעשׂה טוב ויפה הוא מעשׂה שעושׂהו עושׂה אותו מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר, הכרחית או מועילה, ואותה תכלית מושׂגת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה