איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא , על ענייני אצטגנינות ומזל , רבי משה בן מימון
דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים.
הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות.
והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.
והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים.
וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,
וזה האמנתי בו מפני הדעה.
אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו].
הסבר:
הרמב"ם טוען כי האדם יאמין בדברים, באמת כלשהי, ע"פ מה שמרגיש בחושיו, כגון מראה עיניים, ריח, קול, מישוש, זוהי כוונתו בדרך ההרגשה.
או בדרך ההיגיון, כגון הסקת מסקנות, מדעים מוכחים וכדומה, וזוהי כוונתו בדרך הדעה.
לקבל אמת בדרך הקבלה כלומר מאדם אחר, יקבל רק מנביאים או הצדיקים הגמורים.
ואל לו לאדם לקבל ידיעה כמובנת, יש לבחון האם הגיונית או שיבדוק אותה היטב טרם שיאמין בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה