תפילת חנה

תפילת חנה - שמואל א , פרק ב

א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר,
עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.
ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ.
ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם: כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה, ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.
ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל.
ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ,
עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.
ו יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.
ז יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.
ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם: כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.
ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ: כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ.
י יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם--יְהוָה, יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. {פ}

הנותן עיניו במה שאינו שלו

מסכת סוטה , דף ט , עמוד א

תנו רבנן ... כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש - אין נותנין לו, ומה שבידו - נוטלין הימנו

הסבר המהר"ל: בכל הדברים בעולם הזה יש צד של חיסרון והעדר, אבל מי שרוצה את הדבר שחסר לו ודבק בהעדר הזה - סופו להיות קשור לגמרי אל מהות ההעדר, והכל ניטל ממנו.

משל כבשת הרש

שמואל ב , פרק יב , פסוקים: א-ד - משל כבשת הרש


א וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ.
ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד. ג וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת.
ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד;
וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-ה', כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם: עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל. {ס}

הסבר:
המשל הזה מבואר כי דוד המלך הוא העשיר שהיו לו נשים רבות, ואוריה החיתי הוא הרש שהייתה לו אישה אחת בת שבע.
ומה שאמר 'קנה' משל שאדם קונה את אשתו בקידושין.

וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; - בנים היו לאוריה מאשה אחרת.
וַיָּבֹא הֵלֶךְ - הוא יצר הרע. בתחילה הוא דומה להלך שעובר על איש ולא ילין עמו, אח"כ לאורח שלן בבית, ואחר כך דומה לבעל הבית.

אין נכנסין לחורבה

מסכת ברכות דף ג עמוד א

תניא אמר רבי יוסי:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח <והמתין לי> עד שסיימתי תפלתי.
לאחר שסיימתי תפלתי
אמר לי "שלום עליך רבי",
ואמרתי לו "שלום עליך רבי ומורי"
ואמר לי "בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?",
אמרתי לו "להתפלל"
ואמר לי "היה לך להתפלל בדרך"
ואמרתי לו "מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים"
ואמר לי "היה לך להתפלל תפלה קצרה"

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה,
ואמר לי "בני מה קול שמעת בחורבה זו?"
ואמרתי לו "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות"
ואמר לי "חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר 'אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'

ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, מפני המפולת, ומפני המזיקין.

פירוש:
חורבה - בית שנעזב ואין בו דיירים
מפני חשד - של זנות, שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
מפני מזיקין - שדים

מלאכה, רבנות, רשות

פרקי אבות , פרק א , פסוק י

שמעיה אומר:
אהוב את המלאכה,
ושנא את הרבנות,
ואל תתודע לרשות.

פירוש רבינו עובדיה מברטנורה
אהוב את המלאכה - אפילו יש במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום (כתובות נט).
ושנא את הרבנות - התרחק מלנהוג שררה על הציבור, שהרבנות מקברת (הורגת) את בעליה.
ואל תתודע לרשות - השררה קרויה רשות, מפני שהרשות ידה לעשות כרצונה.

טובים השניים מן האחד

מגילת קהלת, פרק ד , פסוק ט

ישנם הרבה דברים הנעשים יחד בזוג. גם לעת צרה יש יתרון לזוג שהאחד מקים את חברו, ואם יש שלשה הרי הם כחוט השזור משלשה גידים.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם.
כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.
גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם.
וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק.

צבירת רכוש

מגילת קהלת , פרק ב , פסוק כד

קהלת טוען כי העמל רואה טוב בעמלו, בעוד מי שכונס וצובר רכוש, לא הוא הנהנה מרכושו כי אם אחרים.

כד אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ; גַּם-זֹה רָאִיתִי אָנִי, כִּי מִיַּד הָאֱלֹקים הִיא.
כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ, חוּץ מִמֶּנִּי.
כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה; וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים--גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.